אבוטבול נ' חברת ברום ים המלח בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 3/2/11 (להלן: "ההחלטה").

הבקשה הוגשה על ידי ארמונד אבוטבול (להלן: "המבקש" או "התובע") כנגד חברת ברום ים המלח בע"מ ואח' (להלן: "המשיבים" או "הנתבעים").

העובדות הצריכות לעניין

2. התובע, יליד שנת 1943 חלה באוגוסט 1993 במחלת הלוקמיה, אשר נגרמה לדבריו "כתוצאה מחשיפתו למתכות רעילות, ו/או גזים רעילים, ו/או הפקרתו לסיכונים הטמונים בתנאי וסביבת עבודתו על ידי מי מהנתבעים". (סע' 12.2 לכתב התביעה).

כמו כן טען התובע בכתב התביעה, כי כתוצאה מתנאי עבודתו הוא סובל גם מפגיעה בכושר השמיעה; בקע של הדיסקוס בעמוד השדרה; יתר לחץ דם; עייפות, כאבי ראש ממושכים וחוסר ריכוז; אי יציבות בהליכה, ו/או עמידה עד כדי היזדקקותו למקל תומך;

3. תביעה זו נדונה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת צ. ברון) ובדיון שנערך ביום 6/9/00 נענה בית המשפט לבקשת הנתבעים לפיצול הדיון בין שאלות החבות והנזק, לה הסכים ב"כ התובע דאז – עו"ד סמיונוב, ונקבע כהאי לישנא:

"כמבוקש, הדיון יפוצל, תחילה תידון שאלת האחריות..."

זה המקום להבהיר, כי עיון בפרוטוקול הדיון מתאריך 6/9/00 – הוא הדיון בו הוחלט על פיצול הדיון – מלמד, כי ב"כ חברת ברום ים המלח התייחסה לשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הלוקמיה בה חלה התובע לבין אחריותם של מי מהנתבעים לכך, אולם אין לראות בכך הסכמה, ולו מכללא לפיצול הדיון בשאלת החבות של הנתבעים, או מי מהם למחלותיו האחרות של התובע, כפי שנטען בכתב התביעה, וזאת משום שמכלל בעיותיו הרפואיות של התובע, הבעיה החמורה ביותר הייתה מחלת הלוקמיה בה חלה, ואשר על כן ברור, כי הצדדים התמקדו בעיקר בשאלת הקשר הסיבתי בין פרוץ מחלת הלוקמיה לבין תנאי עבודתו של התובע, מבלי לוותר על הדיון בנזקיו הנוספים של התובע, כפי שנטען בכתב התביעה.

4. בהתאם להסכמת הצדדים ניתנו הנחיותיו של בית המשפט להגשת תצהירי עדות ראשית,והתיק נקבע לשמיעת ראיות, כאשר מפרוטוקול הדיון עולה, כי שמיעת הראיות בשאלת החבות הופרדה מהדיון בשאלת הנזק, קרי: בדיון בפני כב' השופטת צ. ברון אמורות היו להיות מוכרעות כל השאלות הנוגעות לעניין החבות, כלומר, בית המשפט אמור היה לקבוע את שאלת הקשר הסיבתי בין כלל מחלותיו של התובע לבין אחריותם של הנתבעים, או מי מהם למחלות אלו.

ודוק: אין מחלוקת, כי התובע הגיש במצורף לכתב התביעה חוות דעת אחת בלבד, בהתייחס לקשר הסיבתי שבין מחלת הלוקמיה בה חלה לבין תנאי עבודתו, ולא הוגשו חוות דעת נוספות לאימות טענותיו בדבר קשר סיבתי לכאורי בין בעיותיו הרפואיות הנוספות, ככל שקיימות, לבין תנאי עבודתו.

5. מפרוטוקול דיוני שמיעת הראיות עולה, כי התובע לא הביא ולו בדל ראיה לתמיכת הקשר הסיבתי הנטען בין בעיותיו הרפואיות הנוספות לבין תנאי עבודתו, ונוצר הרושם, כי כל טענותיו בהתייחס לבעיות רפואיות נוספות וקיומו של קשר סיבתי לכאורי בינן לבין תנאי עבודתו נזנחו לחלוטין, ובמהלך שמיעת הראיות הסתפק התובע בנסיון להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הלוקמיה בה חלה לבין תנאי עבודתו ואחריותם של ארבעת הנתבעים למחלתו, ולכך בלבד.

6. בתאריך 25/3/09 ניתן פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ. ברון), בגידרו נקבע:

"סיכומם של דברים

אני קובעת כי מוטלת אחריות בנזיקין על נתבעות 1 ו-2.

נתבעות 3 ו-4 אינן נושאות באחריות לנזקו של התובע

והתביעה כנגדן נדחית".

7. לאחר מתן "פסק הדין החלקי" פרשה כב' השופטת צ. ברון לגמלאות והתיק הועבר אלי להמשך דיון, ונקבע ליום 4/2/10, או אז התברר לראשונה ובאופן מפתיע, כי התובע טוען, שפיצול הדיון לא היה רק בין שאלת החבות לבין שאלת הנזק, כי אם גם בהתייחס לטענות השונות לגבי הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלותיו הנוספות.

כאמור, טענה זו הפתיעה אותי, ועל פי התרשמותי הפתיעה גם את ב"כ הצדדים האחרים, במיוחד ב"כ הנתבעים 3 ו-4, אשר בהתאם ל"פסק הדין החלקי" נדחתה כנגדם התובענה.

בדיון זה טען ב"כ התובע לראשונה, כי בהתאם להסדר הדיוני שבין הצדדים הוחלט לדון בשלב ראשון רק בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הלוקמיה לבין תנאי עבודתו של התובע, וכי שאלת הקשר הסיבתי בין בעיותיו הרפואיות הנוספות של התובע, הייתה אמורה להידון לאחר ההכרעה בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הלוקמיה לבין תנאי עבודתו של התובע.